Search

סדנאות באונליין? אני כבר טעיתי. תורך ללמוד מזה

Updated: Oct 12, 2020


קורונה. אוף כבר לא יכולה לשמוע, לקרא או אפילו לחשוב על המילה הזו.

נכון, הגענו בעקבותיה למציאות חדשה. וכן, היא מאלצת אותנו לחשוב מהר, לחשוב שונה.

אז גם אני, כמו כולם מצאתי את עצמי נאלצת להעביר את כל מה שאני עושה בעולם האוף-ליין לאון-ליין. והנה כבר גיליתי לכם את הטעות הראשונה והגדולה ביותר שעשיתי.


אבל לפני שארחיב על הטעויות הרבות ומה למדתי מהן אני מרגישה חובה לעדכן שמעתה ועד סוף המאמר הזה אני מתחייבת לא להזכיר יותר "קורונה" על כל צורותיה. כי בנינו... פשוט די!


חזרה לעניינו. הטעויות שלי:


זה ממש לא 'אותו הדבר רק מרחוק'

מוחשי VS. אונליין
מוחשי VS. אונליין

הבחירה לעשות מעבר מהיר מהסדנאות הפרונטליות לסדנאות שמנוהלות מרחוק, בזום, הובילה אותי לעשות רצף טעויות.

הראשונה, הגדולה והכי כואבת היא המחשבה שמה שעשיתי עד כה יכול לעבוד באותה הדרך גם מרחוק.

כך יצא שלקחתי מבנה של סדנה של 4 שעות ופשוט התכוננתי להעביר אותה דרך זום.

אותה מצגת פתיחה, אותן פעילויות, אותו התוכן ובעיקר אותה חלוקת זמנים.

מעבר לפורמט הנחיה מרחוק דורש חשיבה אחרת. חלוקת קשב שונה, בניית תרגילים שונים, ניהול דיונים אחר ועוד.

אז בואו נישאר רגע עם הנקודה הגדולה הזו ונפרק אותה באמצעות הרחבה על הטעויות שהיא מכילה בתוכה.

כמו לדבר לקיר

מבט סקרן, הנהון, חיוך, גבות מורמות, כפיים, צחוק - כל אלו הם הלחם והחמאה שלנו, המנחות והמנחים, אנשי הבמות.

גם כשאנחנו מתאמנים מול המראה בבית, אנחנו מדמיינים את כל אלו, בלעדיהם זה פשוט כמו לדבר לקיר.

האם הבינו אותי?

האם זה מעניין אותם?

הצלחתי להצחיק?

הם בכלל עדיין פה?


מצלמות כבויות הן האויב הכי גדול שלנו. אני זוכרת את ההנחיה הראשונה שלי באונליין.

15 משתתפות ומשתתפים. 13 עם מצלמות כבויות וכמובן כולם עם מיקרופונים מושתקים.

זה היה סיוט!!!

ואני, כהרגלי, זורקת הלצה פה, בדיחה שם... והקהל דומם.

רק אני מול רשימת שמות כתובים לבן על רקע שחור. ההססנות הכריעה אותי ומצאתי את עצמי מדקלמת את המשך המצגת ללא כל אינטרקציה עם הקהל. גאד איזה שעמום! אפילו אני לא רציתי להיות שם...


ומה היום?

היום כבר אספתי שיטות מגוונות, קודם כל אני מבקשת, בנימוס, מסבירה להם שכמו שהם רוצים לראות אותי, אני רוצה לראות אותם. שזו לא הרצאה מוקלטת אלא סדנה שבה שני הצדדים חשובים באותה המידה.

במייל הזימון שיוצא למשתתפים אני כבר מציינת בפניהם שנדרשת נוכחות עם מצלמות פועלות.

טיפ קטן - צרו משחק קליל של שבירת קרח שדורש להפעיל מצלמות. אני, לדוגמא, מבקשת מהם מראש להגיע עם רקע בזום שמאפיין אותם (זה מכריח להפעיל מצלמה ;) ).

לעיתים אני משחקת משחקים כמו "Never have I ever" בו במקום להוריד אצבע מכבים ומדליקים מצלמות.

סביבת העבודה וסביבת הסנדאות נשארות זהות
סביבת העבודה וסביבת הסנדאות נשארות זהות

שאלות פתוחות, דיונים מקבילים

"פתחו מיקרופונים" הצהרתי, מיד לאחר שזרקתי לחלל הזום שאלה פתוחה.

לסיטואציה הזו יכולות להיות שתי תגובות אפשריות: הראשונה - דממה. אף אחד לא פותח את המיקרופון. והשניה - משתתפים שמדברים במקביל ואי אפשר לשמוע אף אחד...


בשונה מדיונים סביב שולחן ישיבות או בכיתה, במיוחד אצלנו הישראלים, בהם מדברים יחד או ב"פינג-פונג" מהיר, בפורמט האונליין יכול רק משתתף אחד לדבר והיתר מקשיבים.

אז או שחוששים להשמיע דעה או שמנסים לדבר יחד ולא מצליחים לשמוע אף אחד.


כמנחה למדתי לפנות ישירות למשתתף או משתתפת בשמם עם שאלה.

"יעל, מה משתי האופציות עדיפה בעינייך?"

"מורן, למה חשוב לדעתך לתת עדיפות לזה?"


הפניה הישירה מונעת דיונים מקבילים, משאירה את ההקשבה של המשתתפים בכוננות ונותנת תחושה של יחס אישי מהמנחה למשתתף.


על הדרך אני כמנחה מאפשרת למי שלרוב קולו לא נשמע, להביע אותו.

אך חשוב לזכור, אם בעבר לקחתם בחשבון שדיון נערך כ 5 דקות, באונליין זה ככל הנראה יקח יותר זמן אם רוצים לאפשר לכולם להתבטא.