קורונה. אוף כבר לא יכולה לשמוע, לקרא או אפילו לחשוב על המילה הזו.
נכון, הגענו בעקבותיה למציאות חדשה. וכן, היא מאלצת אותנו לחשוב מהר, לחשוב שונה.
אז גם אני, כמו כולם מצאתי את עצמי נאלצת להעביר את כל מה שאני עושה בעולם האוף-ליין לאון-ליין. והנה כבר גיליתי לכם את הטעות הראשונה והגדולה ביותר שעשיתי.
אבל לפני שארחיב על הטעויות הרבות ומה למדתי מהן אני מרגישה חובה לעדכן שמעתה ועד סוף המאמר הזה אני מתחייבת לא להזכיר יותר "קורונה" על כל צורותיה. כי בנינו... פשוט די!
חזרה לעניינו. הטעויות שלי:
זה ממש לא 'אותו הדבר רק מרחוק'
הבחירה לעשות מעבר מהיר מהסדנאות הפרונטליות לסדנאות שמנוהלות מרחוק, בזום, הובילה אותי לעשות רצף טעויות.
הראשונה, הגדולה והכי כואבת היא המחשבה שמה שעשיתי עד כה יכול לעבוד באותה הדרך גם מרחוק.
כך יצא שלקחתי מבנה של סדנה של 4 שעות ופשוט התכוננתי להעביר אותה דרך זום.
אותה מצגת פתיחה, אותן פעילויות, אותו התוכן ובעיקר אותה חלוקת זמנים.
מעבר לפורמט הנחיה מרחוק דורש חשיבה אחרת. חלוקת קשב שונה, בניית תרגילים שונים, ניהול דיונים אחר ועוד.
אז בואו נישאר רגע עם הנקודה הגדולה הזו ונפרק אותה באמצעות הרחבה על הטעויות שהיא מכילה בתוכה.
כמו לדבר לקיר
מבט סקרן, הנהון, חיוך, גבות מורמות, כפיים, צחוק - כל אלו הם הלחם והחמאה שלנו, המנחות והמנחים, אנשי הבמות.
גם כשאנחנו מתאמנים מול המראה בבית, אנחנו מדמיינים את כל אלו, בלעדיהם זה פשוט כמו לדבר לקיר.
האם הבינו אותי?
האם זה מעניין אותם?
הצלחתי להצחיק?
הם בכלל עדיין פה?
מצלמות כבויות הן האויב הכי גדול שלנו. אני זוכרת את ההנחיה הראשונה שלי באונליין.
15 משתתפות ומשתתפים. 13 עם מצלמות כבויות וכמובן כולם עם מיקרופונים מושתקים.
זה היה סיוט!!!
ואני, כהרגלי, זורקת הלצה פה, בדיחה שם... והקהל דומם.
רק אני מול רשימת שמות כתובים לבן על רקע שחור. ההססנות הכריעה אותי ומצאתי את עצמי מדקלמת את המשך המצגת ללא כל אינטרקציה עם הקהל. גאד איזה שעמום! אפילו אני לא רציתי להיות שם...
ומה היום?
היום כבר אספתי שיטות מגוונות, קודם כל אני מבקשת, בנימוס, מסבירה להם שכמו שהם רוצים לראות אותי, אני רוצה לראות אותם. שזו לא הרצאה מוקלטת אלא סדנה שבה שני הצדדים חשובים באותה המידה.
במייל הזימון שיוצא למשתתפים אני כבר מציינת בפניהם שנדרשת נוכחות עם מצלמות פועלות.
טיפ קטן - צרו משחק קליל של שבירת קרח שדורש להפעיל מצלמות. אני, לדוגמא, מבקשת מהם מראש להגיע עם רקע בזום שמאפיין אותם (זה מכריח להפעיל מצלמה ;) ).
לעיתים אני משחקת משחקים כמו "Never have I ever" בו במקום להוריד אצבע מכבים ומדליקים מצלמות.
שאלות פתוחות, דיונים מקבילים
"פתחו מיקרופונים" הצהרתי, מיד לאחר שזרקתי לחלל הזום שאלה פתוחה.
לסיטואציה הזו יכולות להיות שתי תגובות אפשריות: הראשונה - דממה. אף אחד לא פותח את המיקרופון. והשניה - משתתפים שמדברים במקביל ואי אפשר לשמוע אף אחד...
בשונה מדיונים סביב שולחן ישיבות או בכיתה, במיוחד אצלנו הישראלים, בהם מדברים יחד או ב"פינג-פונג" מהיר, בפורמט האונליין יכול רק משתתף אחד לדבר והיתר מקשיבים.
אז או שחוששים להשמיע דעה או שמנסים לדבר יחד ולא מצליחים לשמוע אף אחד.
כמנחה למדתי לפנות ישירות למשתתף או משתתפת בשמם עם שאלה.
"יעל, מה משתי האופציות עדיפה בעינייך?"
"מורן, למה חשוב לדעתך לתת עדיפות לזה?"
הפניה הישירה מונעת דיונים מקבילים, משאירה את ההקשבה של המשתתפים בכוננות ונותנת תחושה של יחס אישי מהמנחה למשתתף.
על הדרך אני כמנחה מאפשרת למי שלרוב קולו לא נשמע, להביע אותו.
אך חשוב לזכור, אם בעבר לקחתם בחשבון שדיון נערך כ 5 דקות, באונליין זה ככל הנראה יקח יותר זמן אם רוצים לאפשר לכולם להתבטא.
עבודה בקבוצות קטנות. אז מי המנחה?
בשונה מהרצאות, בסדנאות יש חלקים מעשיים. בסדנאות של חשיבה עיצובית הדיונים והעבודה בצוותים קטנים זהו חלק חשוב מאוד לכל אורך הסדנה.
בכיתה, הישיבה נערכה סביב שולחנות ובחלקים המעשיים כל צוות מקיים דיון מקביל.
בזמן זה, אני, המנחה, מסתובבת בין השולחנות, תומכת, מדרבנת לעבודה, עונה על שאלות וכשקוראים לי - באה לעזרה.
בסך הכל, נוח.
ומה קורה באונליין?
הרי אי אפשר לוותר על דיונים מקבילים.
אז שמחתי מאוד כשראיתי את אופציית ה Breakout rooms, שמאפשרת לי כאדמין לחלק את מי שאיתי בזום לחדרים נפרדים מקבילים.
אז הנחתי לעשייה ושלחתי כל 5 משתתפים לחדר נפרד ואני נשארתי באחד מהם.
כשתמו 10 הדקות של המשימה "משכתי" את כולם חזרה למליאה הראשית.
גיליתי שהצוות שלי השלים את המשימה בעוד שני הצוותים האחרים העבירו 10 דקות בדיונים על הא ודא אבל המשימה לא הושלמה. הם נותרו עם שאלות, לא התקדמו, או נתקעו על שיחה בנושא אחד.
לא היה מי שיענה להם, לא היה מי שיעודד אותם לעשייה או יעצור כשהדיונים גולשים לנושאים אחרים.
אז מה עשיתי?
בסדנה שאחרי, הקפדתי כמנחה לדלג בין החדרים, זה היה טוב יותר אבל לא מושלם.
אין ברירה. באונליין נדרשים מנחים עוזרים.
נציג אחד בכל חדר, כשהמנחים מודעים היטב לזמנים וגם מתקשרים זה עם זה בווטסאפ.
כך מצאתי את עצמי כבר בסדנאות הבאות כותבת למשה, שהנחה את החדר המקביל, הודעות מסוג "2 דקות לסיום המשימה, צריכה עוד דקה בגלל עיכוב קטן".
הדיונים בחדרים הושלמו, אף אחד לא נקטע באמצע או הלך לאיבוד.
תחרות עם גירויים אחרים
אחד הדברים שאני עדיין מוצאת כמאתגרים הוא היכולת לדעת האם הם מביטים במסך עליי או על המצגת שלי או שהם בכלל עברו לטאב אחר בדפדפן ועכשיו הם בכלל מתעסקים בעבודה. בסדנה שמתקיימת פרונטלית, אנחנו לרוב אנחנו מקפידים להוציא את המשתתפים מסביבת העבודה היום-יומית שלהם. בסדנאות שמתנהלות מרחוק זה כבר לא אפשרי. סביבת הסדנה וסביבת העבודה נותרות זהות. הדפים על השולחן, האפליקציות עם ההתראות הקבועות עוד עובדות, המטלות נמצאות ממש מרחק טאב אחד על המחשב, ועדיין לא הגעתי לדבר על ענייני הטלפון הנייד... התחרות שלי כמנחה על תשומת ליבם של המשתתפים גדולה אפילו יותר.
אז אילו שיטות אימצתי לי כדי להתמודד עם זה?
כנות. מדברת לליבם. מבקשת מהם לעזור לי בתחרות הזו עם כל הגירויים שיש סביבם ולסגור מה שלא צריך. אבל לא נהיה נאיבים… כי בנינו, זה מחזיק בדיוק 10 דקות. אז בנוסף לבקשה המנומסת יש עוד דברים שעוזרים לתחזק את הקשב:
פחות דיבור יותר עשייה. אם בעבר הייתי פותחת סדנאות בהרצאה של 30 דק', היום בהנחיה מרחוק אני פועלת אחרת. הרצאת הפתיחה תהיה קצרה ככל הניתן ואני מפרקת את המצגת ל 3-10 דקות דיבור, 3-10 דקות מעשי, 3-10 דק' דיבור שלי, 3-10 דקות מעשי וכך הלאה…
יותר שאלות ופניה לקהל. אני ממש מקפידה שכל 2-3 שקפים להוסיף באופן יזום שאלה, גם אם השאלה היא שאלה רטורית, עצם זה שאני פונה בשאלה למשתתפים הקשב שלהם חוזר אליי.
פנייה בשמם הפרטי. יתרון גדול של האונליין - אפשר לראות את השמות של המשתתפים. הדבר מאפשר לי כמנחה לפנות אליהם בצורה ישירה. אני ממש עושה את זה על ההתחלה של המפגש, כך שהם "קולטים" את הגישה שלי מהרגע הראשון ונשארים במצב "היכון" לרגע בו אפנה אליהם
עבודה על כלים שיתופים (כמו Mural / Miro) מאפשרת לי לבצע מעקב על תנועות העכבר שלהם, על הנוכחות שלהם בלוחות ועל העשייה שלהם. אני ממש מראה להם בתחילת הסדנה איך אני עושה את זה. נכון. זה קצת "האח הגדול" אבל זה מאוד יעיל. ככה אני רואה שיש משתתפים שלא פעילים ואני יכולה לפנות אליו או אליה באופן ישיר ולשאול אם צריכים עזרה.
לוותר על מאותגרי הטכנולוגיה
טוב, זה הרי די ברור שאנחנו לא יכולים פשוט להחליט לוותר על על אותם משתתפים שלא מסתתדרים עם הדרישות הטכנולוגיות שמתבקשות לקיום הסדנה.
וכמו שאמרתי, אני כבר עשיתי את הטעויות האלו… כן. ממש ככה. עליתי להנחות סדנה ואחת המשתתפות מאוד התקשתה עם העבודה על ה Mural עד שהודיעה שהיא מצטערת אבל היא יוצאת מהסדנה. מאכזב לכל הצדדים. תחושת הכשלון והאכזבה שלה נבעו מהתנהלות לא נכונה שלי. ממש ככה.
קיום סדנאות באונליין שם את המשתתפים בסיטואציה של עומס למידה. הרי בעולם האמיתי לא צריך ללמד אף אחד איך להדביק סטיקי-נוט על הקיר או איך לכתוב עליו. באונליין פתאום הדברים הפשוטים מקבלים מורכבות. איך מוסיפים סיטקי-נוט חדש? איך מקבצים? איך מציירים? מוחקים? מזיזים? עוד מורכבות היא המעבר בין הזום, למצגת, ללוחות העבודה… אז גם פה, אחרי שטעיתי - אני מנסה להשתפר: דבר ראשון הוספתי לזמני הסדנה גם זמני למידה. כל פעולה מלווה בהסבר ואני מקדישה לזה את הזמן הנדרש לפני קיום הסדנה. יצירת לוח "אימון" עם פעילות קלילה בפתיחת הסדנה: בלוח הזה אני מבקשת מכל משתתף ומשתתפת ליצור לעצמו אזור שיכיל דביקית, תמונה, אייקון, פיסקת טקסט וכן הלאה. הלוח הזה מאפשר לי להדריך אותם על הכלי ולזהות אם יש כאלו שצריכים אקסטרה תמיכה. אל תעכבו את כל הקבוצה אם יש משתתף או משתתפת בודדים שיותר מתקשים, דאגו שיהיה מנחה נוסף איתכם לעניניי התמיכה האלו. ואם נדרש, שלחו אותם לחדר נפרד בזום למספר דקות להשלים פערים.
המלצה חמה - הפרידו את הלמידה מהסדנה עצמה. אם ניתן קיימו סשן של 15-30 דק' אפילו יום לפני.
זמנים - שכחו ממה שאתם יודעים
אז הגענו לאחת הנקודות שעלתה פה כבר מתחילת המאמר - ניהול זמנים. בשורה התחתונה, שכחו כל מה שהכרתם.
לא משנה כמה מלאי מוטיבציה, סקרנים ואנשים טובים המשתתפים שלכם, באונליין רמת הסבלנות נמוכה יותר ממה שקורה בלמידה הפרונטלית.
זוהי עובדה קיימת לכל למידה באונליין ולא רק בסדנאות חשיבה עיצובית.
זמן מוערך שבו ניתן "להחזיק" באונליין הוא עד 3 שעות עם הפסקה אחת באמצע.
יותר מ3 שעות זה כבר נהיה קשה. זכרו, הם יושבים בנקודה אחת כל הזמן הזה, באותו כיסא ואולי אפילו באותה תנוחה. זה קשה. רמת הסבלנות והקשב יורדת משמעותית באונליין.
אז אם במפגשים פרונטליים היינו מקיימים סדנאות של יום שלם (7-8 שעות), באונליין אנחנו מפצלים את זה לשלושה מפגשים לפחות.
פה חשוב להזכיר שהזמנים הם לא אותם זמנים. לדוגמא: נוספים זמנים להדרכות הכלים הדיגיטליים. משתנים הזמנים בעקבות שינוי המבנה של קיום דיונים.
פעילויות משתנות והתבניות שלהן משתנות (יותר עבודות יחידניות, פחות תבנית 'מעברי שעון')
וכך הלאה.
ולסיום סיומת…
כפי שפתחתי את המאמר הזה הטעות הכי גדולה שלי היתה לחשוב שהמוכר והבטוח בהנחיה הפרונטלית יכול להתקיים גם באונליין. צריך לשנות מבנה, צריך לשנות זמנים, צריך לשנות גישה והכי חשוב - צריך לשנות חשיבה.
יש כמובן עוד המון דברים שאנחנו למדנו, השתכללנו, התייעלנו - ועדיין ממשיכים כל יום ללמוד ולהעביר את זה הלאה גם למנחים ולמנחות שבאים ללמוד אצלנו בסמינר.
אשף פיתוח הסדנאות, שמקבלים התלמידים שלנו, התרחב עם תכולות וטיפים לאונליין שאת חלקם כתבתי פה במאמר. רוצים להכיר את תכנית ההכשרה שלנו למנחי חשיבה עיצובית באונליין? בקרו בעמוד האקדמיה שלנו
מצאתם גם אתם דרכים לייעל את ההנחיה שלכם? נשמח אם תשתפו אותנו.